שמירה על איזון בתחום שהכי חשוב לך

היי אהובות שלי,

היום נדבר על המילה איזון, ואני מקווה שנשחרר מעצמנו כמה דברים מיותרים לנו.

אני אישית,

כבר שנים, כשאני שומעת את המילה איזון,

אני מדמיינת מישהי שקטה, מאוזנת, מפוקסת, שיודעת מה נכון לה.

היא עוצמתית סביב הסנטר שלה, היא לא טועה, והיא מאוד מאוד מאוזנת.

ככל שחולפות השנים אני מבינה כמה המילה איזון היא מילה עם כוונה טובה ותוצאות פחות טובות, ועל זה נדבר היום.

מתחילות :)

.

כשהבן הבכור שלי נולד, לפני שמונה שנים וחצי, הייתי בעלת עסק בתחילת הדרך.

כמו הרבה אמהות צעירות, הייתי נחושה שהאמהות לא תפגע בחיי או בקריירה המתהווה שלי, והחלטתי שאני אהיה אמא שמאזנת בין גידול הילד שלי כמו שרציתי, איתי בבית, לבין העבודה.

האמת היא שהצלחתי במשימה שלי - העסק שלי תפקד היטב, הייתי אמא מאוד נוכחת והשארתי את אורי בבית,

ובגדול, הרגשתי על זה.

אבל היום, כשאני מדמיינת את זה, אני מרגישה כאילו הלבשתי על עצמי מסיכה מבפנים של הכל בסדר,

ובעצם עבדתי כדי להחזיק את הרעיון הזה של איזון קריירה ואמהות, מבלי שהוא בהכרח שירת אותי,

את עצמי האמיתית המועדכנת לאותו רגע.

וזה בגדול, הפספוס של האיזון.

.

הרי מה הוא איזון? איזון הוא יצירה של שיווי משקל במצב של תנועתיות.

או במילים אחרות (שאולי חוטאות לאיזון אבל רק לצורך הדיון),

איזון הוא נסיון לשליטה ולהקפאה של תנועה.

.

הצורך שלנו באיזון הוא הצורך שלנו לייצב משהו, אבל יש פה פספוס מכל כך הרבה בחינות, בואו נסקור אותן רגע:

1. הכל בתנועה, תמיד. אנחנו בתנועה, מזג האוויר בתנועה, מערכות יחסים בתנועה, הטבע בתנועה, הכל משתנה כל הזמן. האיזון שהחלטתי עליו אתמול ואני עובדת עליו מחר הוא לא בהכרח האיזון שבאמת אצטרך מחר.

2.החתירה לאיזון מדגישה בעיניי את הנטייה שלנו לתנועה טבעית כחוסר סדר, כ"לא בסדר", והיי... מי בכלל אמר שמסודר הוא נכון וכאוטי הוא לא נכון?

מי אמר מה המידתיות הנכונה בין שניהם?

ומי אמר שאפשר לנצור אותה ולשמר אותה לאורך זמן?

3. החתירה לאיזון מחלקת אותנו לטובות ורעות בתוך עצמנו - כשאנחנו "מצליחות" אנחנו טובות, כשאנחנו "נכשלות" אנחנו לא טובות. היא מייצרת בתוכנו השוואתיות שלנו מול עצמנו, ומאחר ששני הצדדים הן אנחנו, תמיד אחת מאיתנותצא לא בסדר /: ויותר מהכל,

החתירה לאיזון היא נסיון לייצר שליטה ופוגעת בקשיבות שלנו לעצמנו בתוך רגע ההווה.

וכל זאת, בשם איזשהו משהו שכמעט בלתי אפשרי להשיג,

וגם אם משיגות,

הוא חומק כל כך כל כך מהר.

.

כשאני חושבת על מה שכתבתי לכן ועל איך אני מדברת על איזון, אולי ישתמע שאני מאמינה באיזושהי תנועה חופשית חסרת סדר וחסרת עוגן.

אבל אני לא.

אני רוצה להציע משהו אחר במקום איזון,

אני רוצה להציע מחוייבות.

מחוייבות להקשבה לעצמנו.

מחוייבות לעצמנו בכלל.

מחוייבות לחופש שלנו,

מחוייבות למטרות שלנו.

אבל,

לא מחוייבות מתוך הצבת מטרות והליכה אחריהן באש ובמים,

אלא מחוייבות אחרת.

כזו שיודעת להכיל את ההשתנות המתמדת של הכל.

מחוייבות לעצמנו של הרגע הזה.

.

לפעמים המחוייבות של עצמנו של הרגע הזה תישלח אותנו לשנצב כשיש לנו ערימות עבודה,

לפעמים המחוייבות הזו תגרום לנו לשבת על האקסלים שאנחנו שונאות.

לפעמים היא תגרום לנו לסלוח לעצמנו,

ולפעמים היא תגרום לנו להפיק לקחים ולהתבונן נכוחה על עצמנו.

.

אבל ההבדל העיקרי בין איזון למחוייבות, בעיניי,

הוא שבאיזון אנחנו מחוייבות לרעיון,

ובמחוייבות,

אנחנו מחוייבות לעצמנו.

.

תוספת התפתחות רוחנית -

הבוקר ישבתי עם שתי אמהות מהכיתה של הבן שלי בבית קפה. נקלעתי לבעיה הרגילה שלי של להסביר במה אני עובדת ;)

ואז הגדרתי התפתחות רוחנית כהתפתחות אישית שמחוברת למשהו גדול מאיתנו.

כאיזושהי התמסרות למשהו גדול מאיתנו תוך ההתפתחות האישית שלנו.

כדי להתחבר למשהו שגדול מאיתנו,

לכוחות בלתי מוגדרים, להשגחה שלנו, לקולות הייקום, עלינו להיות קשובות.

קשובות לרחשים.

קשה להיות קשובות לרחשים כששומרות על עקרונות,

אז מוזמנות,

לברר עם עצמכן,

האם אתן מסכימות לוותר במקצת על השאיפה לאיזון ולהחליף אותה במחוייבות כלפי עצמכן?

כתבו לי :)

.

חיבוק ולהמשך שבוע טוב,

טלי.

נ.ב חגיגי במיוחד.

בתאריך 30.12 בשעה 0930 בבוקר אקיים סדנא אצלי בקרית טבעון בנושא תודעה מאפשרת. אני עדיין עובדת עליה ואפרסם פרטים בקרוב.

מי שנראה לה שזה מעניין אותה, נעצו לעצמכן את התאריך :)