מה צריך לקרות כדי שקפיצה קוונטית באמת תעבוד

היי אהובות יקרות,

היום אני רוצה שנדבר על איכויות איטיות,

מייצבות, משעממות, ומשמעותיות.

היום נדבר על המימוש בפועל והייצוב של קפיצות קוונטיות.

זה לא יהיה זוהר,

אבל זה יהיה חשוב.

מתחילות :)

.

למדתי תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

כשהגעתי לגור שם,

גיליתי שכל השמועות נכונות: המון אנשים יפים וצעירים, עומס בלתי נסבל של מסיבות לבחור מהן כל ערב,

ובגדול תחושה חזקה של פסטיבל אפפה את כל הסמסטר הראשון של שנה א'.

אני זוכרת שכשבאתי הביתה לכפר סבא, חברה של אמא שלי אמרה שאני נראית מאוהבת.

היא צדקה, באמת הייתי מאוהבת!

משהו בחיים האלה פשוט סיחרר אותי ומילא אותי באושר.

אני אפילו זוכרת שחשבתי לעצמי שאני יכולה לוותר על כל החברים שצברתי עד אז, כי החברים החדשים ממלאים את כל עולמי (אגב זו היתה שטות, ויש לי עדיין חברים טובים טובים מלפני האוניברסיטה).

כך שהכל היה טוב ויפה, הייתי בעננים.

אבל היתה רק בעיה אחת.

בעצם... הגעתי לשם כדי לעשות תואר.

אז עוד לא הבנתי שזו בעיה.

תכננתי לעשות מה שעשיתי תמיד: לנצנץ כל השנה,

ללמוד יומיים או שלושה לפני כל מבחן,

להוציא ציון סביר סביב ה80, ולהמשיך בחיי שמחה וטובת לב.

.

מה רבה היתה תדהמתי, כשזה פשוט לא עבד לי!

כמה לא עבד לי?

האמת שנראה לי שהדחקתי. אני לא זוכרת אפילו את הציונים שם.

אני רק זוכרת, שהם היו כל כך נוראיים, שאפילו היה איום על המעבר לשנה ב' חרף ממוצע נמוך מידי.

וכך קרה שאני, שאף פעם לא התעניינתי לא בלימודים (חוץ ממה שבאמת ריתק אותי) ולא בציונים,

מצאתי את עצמי במירוץ להשיג ציונים נורמליים, וכתוספת לזה,

גיליתי גם שמיומנויות הלמידה ה(בואו נודה) יחסית נמוכות שלי,

אולי עבדו טוב בתיכון, איכשהו עברו סבבה בבגרויות,

אבל לרמה אוניברסיטאית הן פשוט לא מספיקות.

.

הדבר הראשון שקרה לי היה שנתקפתי חרדה טוטאלית. זו היתה פעם ראשונה שהיתה לי חרדה, ובטח מלימודים.

אחרי ששיקמתי את עצמי באמצעות מנוחה בחופשת סמסטר, הבנתי שאני צריכה לשנות דפוס,

הבנתי שמה שעבד עד היום כבר לא יעבוד, ושאני צריכה אסטרטגיה אחרת, שהיא... לדעת ללמוד נכון ברמה שמתאימה לאוניברסיטה. מה שנקרא בשפת העם,

לשבת על הת*ת ולהתחיל לחרוש.

.

גם אם המייל הזה ימשיך עוד שנים קדימה, אני לא אצליח לתאר לכן כמה זה היה לי קשה.

לא מבחינה לימודית דידקטית, היתה לי קליטה טובה והסתדרתי למזלי הרב,

אבל לשנות את ההרגלים שלי ואת הטבע שלי,

ממקלילה לרצינית, לגרום לעצמי לשבת ללמוד שעות בעוד שאני מעדיפה לקרוא או לישון,

פשוט הרג אותי.

אבל, הייתי נחושה, ובכל פעם שעשיתי את זה הרגשתי כאילו חצבתי נתיב מים בסלע, וידעתי שהנתיב הזה שחצבתי יישאר שלי לעד.

.

את הנושא הזה פגשתי עוד מספר פעמים בנושאים שונים, על חלק גדול מהם כתבתי פה:

התנהות כלכלית בכלכלת המשפחה, התנהלות פיננסית בעסק, וגם,

גם בהתפתחות רוחנית.

.

יש פער מאוד גדול בין הקפיצות הקוונטיות שאנחנו מסוגלות להן תפיסתית, לבין היכולת שלנו לעגן אותן במציאות חיינו.

קפיצה קוואנטית היא במידה רבה הקפיצה שהתודעה שלנו עושה אל עבר מקום מסויים,

ואם -אנחנו- לא מצטרפות אל עצמנו במובן מסויים,

עם שתי רגליים על הקרקע,

משהו בקפיצה הזו פשוט יתמסמס.

כלומר,

היא מייצרת לנו נתיב פתוח,

אבל אם לא נבסס אותו הוא עם הזמן יתמסמס לנו.

.

הבעיה כאן היא שזה מאוד מתעתע,

כי קפיצות קוואנטיות הן ממשיות, הן אמיתיות,

ובתחילה לא מרגיש כאילו צריך לעגן אותן.

מרגיש כאילו אני שם וזהו!

זה שלי.

אז א', אנחנו אף פעם לא "שם", אין מקום כזה "שם", הדרך עודנה נמשכת, והתחושה שאנחנו שם היא איננה אלא אשלייה.

ו- ב', כדי שמשהו יהיה "שלנו", אנחנו צריכות לבנות אותו.

פירור אחר פירור, גרגיר אחר גרגיר.

.

אני מרגישה את זה הרבה בתובנות מאוד חזקות שנופלות לי, בבהירות מדהימה שמתגלה לי.

אני רואה ולומדת, שהתובנה והבהירות הן רק המגדלור, את הדרך צריך ללכת.

ואני קצת עולה פה גבוה אז בואו נרד אל הקרקע:

אם הבנתי שאני נמנעת מלעבוד בצורה מסודרת בתחום מסויים, ויש לי תובנה איך לעבוד נכון מבחינת ניהול עצמי ותכנית עבודה, זה לא שמחר אני מתחילה את מה שהבנתי וזהו חסל.

מה שהבנתי עומד מולי כמו מגדלור, אבל ההרגלים, הטבע שלי, נטיות הלב שלי, כולן יקחו אותי לישן.

כדי לייצר את החדש שמוביל אל מימוש התובנה שלי, אני אצטרך להרגיל ולהושיב את עצמי כל פעם מחדש.

.

עוד דוגמא שיש לי קשורה להוצאות כספיות.

יש מושג מאוד נחמד שלמדתי פעם מיונית ורבר, הוא נקרא תרמוסטט פיננסי.

המושג הזה אומר שכמה שאנחנו רגילים שיש לנו, כך נמשיך לחיות, ללא קשר למה קורה בשטח (עד שנתחיל עבודת מודעות).

נניח, אם אני רגילה שיש לי פלוס של 2000 שח בעו"ש באופן קבוע, ואני פתאום מקבלת העלאה של 1500 שח בחודש,

הפלוס שלי לא יעבור ל3500, ואז ל5000 ואז ל7500 בהתאמה, אלא אני אשנה באופן לא מודע את אורחות חיי ואת ההוצאות שלי כך שאני אשאר על פלוס של 2000 שח בעוש.

.

אותו הדבר בהתפתחות רוחנית. אם זיהיתי שהשיעור הרוחני שלי הוא סביב שליטה, ואני רואה איך מתבקש ממני שינוי התנהגותי שם במסגרת ההתמודדות שלי עם השיעור,

אני אמצא את עצמי שוב ושוב חוזרת לאוטומטים שלי,

אבל...

וזה אבל גדול

ובשבילו קראתן את כל המייל הזה!!

.

אם אני מבינה,

שהתפקיד שלי בעולם החומר הוא לתקן ולייצב ולעגן כל הזמן בחיי האמיתיים את מה שאני לומדת בעולם הרוח,

ושזה תהליך לא קצר, אך מתגמל,

ו.... שתמיד תמיד תמיד אני בהתקדמות,

אז אני עושה את הדבר הבא, ואותו אני ממליצה לכולכן לעשות:

אני אוספת יהלומים.

בכל התנהלות שלי שקשורה להתפתחות שלי,

ובעיקר כשאני לא מרוצה ממה שקורה,

אני ממש בכוח אוספת יהלומים - כלומר, אני ממש מחפשת בכל פעם בכוח, איפה גדלתי, איפה התפתחתי, איפה בכל זאת צמחתי.

ואז אני עפה על עצמי על זה!

כי אם אני לא אעשה זאת, אף אחד אחר לא יעשה את זה.

.

ואז, כשאני מתרגלת לעשות את זה, אז קורה דבר יפה.

אני ממש יכולה לראות את ההתקדמות שלי,

ואת הצמיחה שלי,

ואת הצורה היפה בה אני בונה מבנים חדשים ונפלאים, כאן בעולם החומר.

.

אני מאחלת לכן לאסוף יהלומים, והרבה, בסבלנות רבה הראויה לתכשיט היפה שהוא אתן, אנחנו.

חיבוק גדול ממני,

טלי.

.

.

השלמת שיעור רוחני: אם מישהי עדיין לא ממש מבינה למה אני מתכוונת כשאני מציעה לעבוד חכם אם השיעור הרוחני שלה,

אני מציעה בחום לעשות את הקורס של איך להשלים שיעור רוחני.

.

קלפי "אפשרויות נפתחות": אם איכשהו אין לכן אותם, אני ממליצה בחום רב. הם חברים טובים טובים לדרך, וכולנו צריכות חברים טובים לדרך. פרטים ורכישה כאן.