יומן מסע - חלק שני - התקף חרדדה

שלום חברות יקרות,

הגענו לחלק השני של יומן המסע,

תודה לכן על כל המיילים המתוקים שכתבתן לי על החלק הראשון של יומן המסע.

שימו לב - אל תקראו את המייל הזה בלי לקרוא קודם את החלק הראשון של יומן המסע.

לחצו כאן לקריאת החלק הראשון.

מתחילות :)

.

שמחה לשתף אתכן בשלב השני והקשה של יומן המסע שלי, והוא,

כפי שהבנתן מהכותרת, התקף חרדה.

בפרק הקודם של היומן סיפרתי לכן על החלק הראשון בו הייתי חולה למעלה מחודש,

בלי להבין איך להחלים,

ושיתפתי שרק כאשר התחלתי להיכנע ושחררתי את הצורך בלפתור את הסבל ולהבין מה קורה לי,

התחלתי להחלים.

עם רגעי הצלילות והבריאות הראשונים הזמנתי לעצמי כרטיס טיסה ליוון,

לבד, עצמי ואני, כנגד כל הפחדים שהיו לי, 

וערב הנסיעה, היא הנקודה בה מתחיל החלק השני של היומן.

.

חלק שני, התקף חרדה.

.

הייתי בבית, יום לפני הנסיעה ליוון לבד,

למקום בו לא הייתי מעולם,

מתגעגעת לגיא שאמור לחזור מחול בערך 4 שעות לפני שאני יוצאת בעצמי,

אבל עם לב פתוח, נינוחה ושמחה.

קצת מפחדת, קצת מתרגשת,

ידעתי שבחרתי בצעד שדרש ממני אומץ לב,

ושמחתי שעשיתי אותו.

בחרתי להקדיש את אחר הצהריים להנות עם הילדים, לשפוך אל תוך הכד שלהם כמה שיותר אהבה שתספיק להן לארבעת הימים בהם לא אהיה איתם ולא אנשק ואחבק ולא אהיה.

ובאמת היה נעים נעים, עד ש.

.

מעכשיו,

אתאר לכן כמה שיותר בפרוטרוט את מה שחוויתי, בדקו אם מתאים לכן לקרוא את זה.

הייתי במטבח, אולי חתכתי פירות,

ולפתע, הראייה שלי התחילה להיטשטש.

פחדתי מאוד מאוד מאוד. הייתי עם הילדים לבד בבית, גיא היה רחוק מהבית ועתיד לחזור מאוחר בלילה. 

ולא רק שפחדתי מטשטוש הראייה שמיד תהיתי אם הוא שבץ / גידול במוח (זו היתה המחלה שהובילה למותו של אבי) / כל אסון אחר שיכולתי לחשוב עליו, אז גם פחדתי מאוד מהפחד, הרגליים שלי התחילו לרעוד,

הנשימה נהייתה שטוחה,

ותוך כדי אני מתנהגת עם הילדים כאילו הכל רגיל,

כשבתוכי אימה.

.

הסוף היה ממש טוב,

נגיע אליו.

אלו השלבים שעברתי עד אליו -

פתחתי גוגל ובדקתי אם עשוי להיות קשר בין טשטוש ראייה לחרדה (אני לא סובלת מהתקפי חרדה, עוד מעט אסביר לכן למה, אבל אני מכירה את הסימפטומים ואת הסימפטום הזה לא הכרתי).

כשראיתי שישנו קשר, 

הבנתי שהדבר האחראי שגם יתמוך במצבי יהיה להצליח להבין האם אני בתוך התקף חרדה או בתוך סיטואציה רפואית שאני צריכה לקבל עבורה עזרה דחופה.

היה לי רעיון ממש מעולה.

ביציאה מהסלון שלנו יש מרפסת שיורדת בכמה מדרגות לגינה, ובגינה יש עצים, שעכשיו מתחילות להבשיל בהם קלמנטינות.

יצאתי החוצה,

ירדתי בזהירות רבה רבה במדרגות לגינה,

רגליים על האדמה יחפות (חובה),

נעמדתי ליד העץ הראשון,

ופשוט אחזתי קלמנטינה בכל יד בעודן על העץ מבלי לקטוף.

כן, זה כנראה היה נראה מגוחך כמו שזה אולי נשמע, 

אבל אתן מבינות - זו היתה האחרונה בדאגות שלי.

.

למה הלכתי להתחבר לקלמנטינות אתן שואלות?

עשיתי את זה בגלל שאני יודעת מה המקורות הפיזיולוגיים והרגשיים של התקף חרדה, 

והבנתי שאני צריכה הארקה - כלומר, הבנתי שאם זה אכן התקף חרדה, אזי הגוף שלי ברגע הזה מוצף ביותר מידי אנרגיות, 

ואני יודעת שלאדמה ולצמחים יש את היכולת לנטרל עודף אנרגיה מהגוף (יש לכך מונחים פיזיקליים אבל הם לא רלוונטיים מבחינתי כרגע).

.

וכך ראיתי - 

כששתי הידיים שלי אחזו בקלמנטינות,

ראיתי טוב, נשמתי טוב,

והרגשתי טוב פיזית, וכשעזבתי אותן, הגוף המשיך לרעוד בכל מובן.

מנה אחת של חרדה פחתה ברגע הזה,

מאחר ושללתי מבחינתי את האופציה שזו אפיזודה רפואית.

*זה הזמן לומר שאני משתפת כאן את החווייה האישית שלי ואין בה בגדר המלצה מכל סוג.

אבל, התקף החרדה עדיין לא עבר, ועברתי לשלב הבא, של להרגיע את עצמי.

לא נשארתי עם חברותיי החדשות הקלמנטיות מאחר וממש הייתי צריכה לשכב,

אבל ידעתי שהן שם בשבילי אם המצב שוב יחמיר.

.

איך הרגעתי את עצמי?

ליטפתי וטפחתי עם הידיים אחת על השניה, מהמרפק עד כף היד וחוזר חלילה, 

נשמתי נשימות עמוקות ונשפתי אותם לספירת 8, קפצתי במקום כדי לפרוק אנרגיה ונצמדתי לבקבוק של שמן אתרי תפוז ונשמתי ממנו.

האם זה עזר?

כן זה עזר מאוד,

אבל

אבל

אבל

אבל

אז התחלתי לחזור לעצמי,

ועדיין עמוק בתוך התקף החרדה, נזכרתי בכל מה שאני יודעת

מלמדת

וחיה

כבר שנים, 

שזה בהרבה מובנים בדיוק בדיוק בדיוק ההיפך.

הבנתי שאני פועלת על מנת להרגיע את הסימפטומים הגופניים,

במקום לטפל במה שהוביל אליהם.

קראו את זה 5 פעמים מבחינתי - זה כל כך חשוב.

.

אני עובדת כל כך קשה כבר שנים ללוות נשים לא להנתגד למה שעולה בהן אלא לגדול בזכות מה שעולה בהן,

ופתאום שכחתי את זה.

וברגע שנזכרתי חברות,

הבנתי -

שיש בתוכי כרגע אנרגיה דחוסה מאוד מאוד, שלא מבקשת הרגעה.

אני זו שמבקשת הרגעה.

האנרגיה הזו פשוט מבקשת לצאת החוצה.

.

כך מתנהג כל רגש,

הוא לא מבקש אחסון, הוא מבקש הסכמה מלאה וגדילה מתוכו.

הוא מבקש טרנספורמציה ולא דחיסה.

.

ובוודאי שכך מתנהג התקף חרדה - 

מצבור דחוס דחוס של פחדים ושל כאבים שדחקנו עמוק לתוכנו - 

אז מה יעזור לי "להרגיע"?

מה יעזור לי לדחוף פנימה או לצדדים או להחביא מתחת לשטיח הדמיוני שמתקיים בתוכי?

ברגע שנזכרתי, כמעט צחקתי על עצמי, 

אבל היי, לא הייתי פנויה לזה עדיין.

.

כך שהבנתי שעליי להסכים לחוות את כל מה שעלה בי באותו רגע, וכך עשיתי.

פחדתי

חרדתי

כאבתי

ונרגעתי.

.

בשלב הזה כבר נשמתי בחופשיות, הייתי עייפה, ונכנסתי להתקלח כדי להמשיך להחלים את עצמי מההתקף הסוער הזה.

.

כשיצאתי מהמקלחת הרגשתי טוב הרבה יותר,

אבל ידעתי שמשהו עוד חסר.

הגוף והתודעה כבר היו צלולים,

אבל הרגשתי אנרגיה של כאב עדיין חיה בתוכי.

ידעתי שאני צריכה לבכות את זה החוצה,

אבל איך?

לא היה בי כיוון לבכי.

.

חשבתי שחיבוק פיזי יעזור לי, ושקלתי להתקשר לאחת החברות שלי לבקש ממישהי לבוא להיות איתי,

אבל המצב כבר לא היה אקוטי ולא היה לי כח להתחיל להסביר מה אני צריכה,

ואז עלה לי רעיון להתקשר לשכנה שלי, אנחנו גרים בבית דו משפחתי.

.

שכנתי היא אדם חם ונעים, עם לב טוב, מטפלת במקצועה, 

ואפילו שהשכנות חדשה יחסית ולא פיתחנו יחסי חברות עמוקים עדיין, הרגשתי שהיא האדם המתאים, אולי אפילו בזכות זה. 

משהו במה שעברתי היה מאוד עצמוני.

.

התקשרתי אליה.

היא לא היתה בבית, אבל הסברתי לה בטלפון למה התקשרתי,

והתגובה החמה, החכמה והמכילה שלה,

היתה בדיוק מה שהייתי צריכה -

ונהרות הבכי פשוט נשטפו ממני החוצה.

.

חברות יקרות - נהרות!

לא זרזיפים ולא דמעות על הלחיים ולא ברז דולף - נ ה ר ו ת.

.

בכיתי במשך שעה לפחות, הילדים ראו סרט, תודה לאל על המסכים אמרה האמא האנתרופוסופית המתייפייפת (לא יורדת על עצמי, קצת מנסה להקליל)

ובכיתי את כל החודש הזה, את כל הפחדים שלו, את המדינה שלנו, את השנה שחלפה, דברים גדולים שחוויתי ודברים קטנים, כאבים ופחדים, אכזבות, תקווות, חלומות, פערים.

.

ואתן יודעות מה עשיתי בכל פעם שהבכי התחיל לשכוח מעט?

ניסיתי והצלחתי להגביר אותו בחזרה, כי ידעתי ודעו גם אתן -

מה שלא יוצא החוצה נשאר בפנים, ובפנים הוא תוסס ולאורך זמן גורם נזק.

מה שיוצא - יצא ואיננו.

כך עובד חומר, כך עובדת אנרגיה.

.

כאן אני כבר מודה שהמורה להתפתחות רוחנית היתה full on,

ובחיי שכל כך שמחתי תוך כדי הבכי, באמת הייתי מאושרת.

שמחתי על כך שהוא יוצא, 

שמחתי על כך שהתקף החרדה הזה התחולל, 

שמחתי על המערכת החכמה שלי שמסכימה לפרוק החוצה במרוכז עבורי גם אם לא הייתי פנויה לפרוק בעצמי במשך תקופה,

ולא נותנת לי לאגור עוד ועוד ולפגוע בעצמי אפילו בלי לשים לב.

.

מתישהו זה הסתיים, הבכי מיצה את עצמו, ולא היה לי יותר מה להוציא.

.

אחרי הבכי אני הרגשתי כל כך כל כך כל כך טוב.

הרגשתי טוב כמו שלא הרגשתי הרבה הרבה זמן.

הרגשתי מזוככת,

הרגשתי נושמת,

הרגשתי חופשיה,

הרגשתי אני.

ובהחלט הייתי הרבה יותר מוכנה לחופשת השיקום שלי ביוון, שהתחילה בדיוק 12 שעות לאחר מכן.

.

עד כאן הסיפור בחלק השני של יומן המסע, וביום שלישי הבא אשלח לכן את החלק הבא, על החופשה ביוון, 

כי גם משם יש לי הרבה מאוד מה לחלוק איתכן.

.

אני רוצה לסכם ולהסביר, 

שהסיבה שאני לא סובלת מהתקפי חרדה היא שאני פורקת כאב ופורקת פחד תוך כדי תנועה ותוך כדי החיים, 

אני לא אוצרת אותם בתוכי.

אני מלמדת את זה ואני חיה את זה וזה עובד.

אני כן אדם מפחד וחרד, וזו ההצלה שלי.

.

תלמידות שלי בתכניות הליווי שסובלות מהתקפי חרדה לרוב גם יחוו אותם פחות ופחות ככל שנתקדם בתרגול (אגב אל תראו בזה בשום אופן המלצה להצטרף אליי לתכניות הליווי, אין לי יכולת כוונה או רצון להבטיח לכן הקלה בתסמיני חרדה, אני משתפת אתכן כדי לחבר אתכן לתוצאות של העקרונות שאני משתפת עליהם כאן).

.

בחודש של המחלה ומשלל סיבות מגוונות לא פרקתי הרבה כאב והרבה פחד שהיו מנת חלקי,

והתקף החרדה היה הדרך של הגוף שלי לפרוק החוצה ממני את כל הכאבים שנדחסו ותססו זמן רב בתוכי,

ולאפשר לי להגיע פתוחה ומיטיבה לחופשת השיקום שכל כך הייתי זקוקה לה.

.

וכך גם מה שאתן מרגישות וחוות.

כל חרדה, כאב, פחד, כעס, עצב - יש להם תפקיד טוב עבורכן.

אני מציעה בחום ובאהבה לשקול את האפשרות לראות אותם כטרנספורמטורים,

ככאלה שמבקשים לשנות אתכן - 

ל ט ו ב ה.

.

אוהבת מאוד,

מאחלת לנו ימים שקטים

יפים

הנהגה חכמה, רחבת לב ותאבת חיים,

גם מבפנים וגם מבחוץ.

תמיד שמחה לקרוא אתכן,

טלי.

.

שימו לב

מי שאין לה את מארז "אפשרויות נפתחות",

רוב מה שאני מלמדת אתכן מגולם בתוך מארז אפשרויות נפתחות.

השימוש במארז ירכך אתכן, יחזק אתכן, יעזור לכן לפרוק כאב ולפתוח אפשרויות חדשות ממקום נקי.

הכניסו את הקופון - שנהטובה1 והמתנה שלכן מכן כבר בדרך :) 

כאן לוחצות על הקישור.