הסליחה ששינתה את חיי

היי חברות יקרות,

ותודה שאתן חולקות איתי את הכמה דקות הללו,

בתוך חיים מלאי פיתויים מהירים יותר, צבעוניים יותר, קלים יותר לעיכול.

.

היום אספר לכן על סליחה ששינתה את חיי ופתחה לי אפשרות לדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

רק עדכון כדי שלא יתפספס .

מתחילות :)

.

כפי ששיתפתי אתכן במייל שבו דיברנו על *להתחתן עם הספק*,

ההתחלה של גיא, בעלי האהוב מאוד ושלי, לא היתה חלקה,

ואני אשתף אתכן בכנות בהכל כדי שכל אחת תיקח מזה את מה שחשוב לה ולמסלול חייה.

זו לא היתה התאהבות ממבט ראשון,

זה לא היה מיד לדעת ש"זה זה".

זה היה חיבור טוב, ונעים, עם אדם שמוצא חן בעיניי (חוץ ממה שלא), ובעיקר עם תקווה שזה יתפתח לאהבה גדולה, כפי שאכן קרה, רק שאז ממש לא ידענו אם זה יקרה או לא.

אני הייתי בת 30 שהכרנו, זה היה לפני 12 שנה והרגשתי מאוד מאוד מבוגרת (זה היה מאוד שונה מהיום),

ובערך כשנה אחרי ההיכרות,

כשהקשר שלנו כבר הלך ונבנה,

האהבה התהוותה,

הרגשתי שאני מכירה אותו מספיק,

והחלטתי - אני רוצה להתחתן!

גיא היה בן 35,

מה שאז הרגיש כמו גבר שממזמן היה אמור להתחתן,

והוא ממש, אבל ממש, אבל ממש לא היה בטוח שהוא רוצה להתחתן - איתי!

הוא היה בטוח לחלוטין שהוא רוצה להתחתן, אבל הוא לא בטוח שאני ה-אחת שלו.

.

חוויית החיים שחייתי באותה תקופה היתה דואלית ואם לומר במילים פשוטות, הסיטואציה הזו הטריפה עליי את דעתי.

מצד אחד חייתי באותו בית עם גבר אוהב, מחבק, תומך.

עשינו ביחד המון דברים, צחקנו המון, היה לנו כיף, היה לנו נעים, היה לנו טוב וקרוב,

הרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון.

ומצד שני,

הידיעה הזו שהוא לא בטוח שאני זו שהוא רוצה לחלוק איתה את חייו,

העליבה אותי עד עמקי נשמתי, ציערה אותי והכאיבה לי.

נכון, היום אני רואה את זה אחרת,

אני יודעת מה השיעור הרוחני החשוב שזכיתי ללמוד בתקופה הזו,

אני יודעת שאני מקבלת החלטות הרבה יותר מהר מגיא (לטוב ולרע) ושהוא היה צריך עוד זמן התבשלות,

ושלפעמים הוא עוצר לתחנה ארוכה ב90% לפני שהוא מגיע ל100%,

אבל אז - אז זה מאוד מאוד כאב לי.

.

מתישהו הרגשתי שאני נדרשת להחלטה.

רציתי לחיות איתו,

רציתי לנסות איתו את הדבר הזה שנקרא חיים משותפים ולקוות שזה יהיה הכי טוב שיכול להיות,

אבל פחדתי שאני מבזבזת את הזמן.

אמרתי (ולא משנה אם צדקתי או טעיתי) שאחרי שנה פלוס של חיים משותפים,

אדם אמור לדעת אם מבחינתו זה "זה" או לא.

.

אז עשיתי מה שהרבה נשים עושות במצב הזה:

בחרתי בפעולה עם יחסי ציבור גרועים שהכניסה אותי לקטגוריה של נשים לחוצות ולוחצות,

ואמרתי לו: אם עד תאריך מסויים אתה לא מחליט,

אני הולכת.

או במילים אחרות - אולטימטום.

.

היום אגב, כשאני חושבת כמה הביך אותי הרבה שנים שעשיתי את הפעולה ה"בזויה" הזו של אולטימטום,

מתעוררים בי הרבה סימני שאלה.

מי זה בכלל שעשה יחסי ציבור כל כך גרועים להצבת אולטימטום על ידי נשים?

מי זה שהגדיר אותנו כלחוצות /לוחצות /היסטריות?

ולמה בכלל קיבלנו את זה? היום, בתור אדם בוגר יותר אני מסתכלת אחורה ורואה את זה אחרת לגמרי:

בחורה שרוצה להתחתן כי זה מה שהיא בוחרת לעצמה, ושמה גבול מאוד ברור למה מתאים לה ומה לא.

ממש בא לי לתת חיבוק גדול ותמיכה ממני היום לטלי של אז, שהרגישה כל כך רע עם עצמה על המהלך הזה.

.

בכל מקרה, הגדרנו ביחד תאריך, ועד אליו גיא היה צריך להחליט: כן או לא.

ואם אתן חושבות שהאולטימטום הזה עבד, אז אתן טועות.

הוא לא עבד.

הגיע היום המדובר, גיא ואני עשינו שיחה,

אחת הכואבות כנראה, ובה הוא אמר שהוא מתנצל, אבל הוא עדיין לא יודע.

ואם אתן חושבות שקמתי והלכתי באותו רגע, אז אתן גם טועות!

לא עשיתי את זה, משלוש סיבות עיקריות:

1. הכי אמיתי ואני בכלל לא מתביישת בזה - פחדתי ממש. מאוד מאוד לא רציתי להיפרד מגיא, גם פחדתי מאוד להיות לבד, אבל כשבדקתי עם עצמי כל הזמן אם זה היה העיקר, עניתי לעצמי בכנות שזה משפיע, אבל זה לא העיקר.

2. ידעתי שמשהו כאן לא הגיוני.

ידעתי בוודאות שמאוד מאוד מאוד טוב לנו ביחד, והיה נראה לי מוזר לסיים את זה. זה לא הרגיש כמו משהו שנכון לעשות.

מה שגרם לכך שההחלטה שלי היתה באותם ימים לא להחליט.

גיא ואני התרחקנו לכמה ימים, ישנו כל אחד במקום אחר, וניסיתי להבין מה אני מרגישה ומה אני רוצה.

אבל הסיבה השלישית, היא זו שגורמת לי לכתוב לכן כאן היום.

באותה תקופה היה לי עסק בתחום הייעוץ הארגוני, והיתה לי שותפה, רוחי גנור ונגר.

היא היתה מבוגרת ממני, עם ילדים גדולים,

ובעיקר בזוגיות ארוכת שנים ומאושרת מאוד עם בעלה צחי.

לאורך השותפות שלנו היא לימדה אותי דברים חשובים על זוגיות שלא ידעתי קודם. היא הראתה לי פרגון, אכפתיות אמיתית ללא אינטרס, ובעיקר לימדה אותי שאישה שרוצה להיות מאושרת, צריכה בעל מאושר, וכך למדתי שהאינטרס לדאוג אחד לרווחת השני הוא בעל השפעה רב מימדית של 360 מעלות.

באחד הימים הקשים האלה,

של חוסר וודאות, ושל כאב גדול,

דיברתי עם רוחי בטלפון.

סיפרתי לה בכעס ובבושה כמה אני כועסת על גיא ומאוכזבת ממנו על שלא עמד בתאריך שסיכמנו שנינו שעד אליו הוא יחליט.

כמה אני חושבת שזה לא בסדר כלפיי,

ושוב, כמה הוא אכזב אותי.

ציפיתי שרוחי, כמו רוב החברות שלי בנות גילי,

יגידו לי שאין לי מה לבזבז את הזמן,

יכעסו עליו איתי,

אבל להתפתעתי, היא אמרה לי משהו אחר לגמרי,

ואת דבריה אלה אני נוצרת איתי מאז ואנצור אותם לתמיד:

היא אמרה לי,

"שימי בצד את כל מה שהיה, מה שעבר עבר, הניחי לזה.

האם את רוצה לחיות עם האדם הזה?

האם את חושבת שתהיי מאושרת איתו?

האם את חושבת שהוא יהיה אבא טוב לילדים שלך?"

.

הייתי מופתעת מהתפנית הלא צפויה בשיחה, ודי מהר השבתי בחיוב לכל השאלות.

ואז היא אמרה לי: "אם זה מה שאת רוצה, אז לשם תתכוונני".

ומה עם זה שהוא אכזב אותי כל כך? שאלתי.

זה קורה, היא אמרה. אנשים לפעמים מאכזבים אותנו.

זה ממש ממש ממש לא מה שחשוב,

"מה שחשוב זה מה את רוצה שיהיה."

.

מתוך השיחה הזו יצאתי אל אחד השבועות המכוננים בחיי.

באותו שבוע גיא ואני היינו במרחק,

וידעתי שבעצם אין לי שליטה על מה הוא יחליט,

ובחרתי להתמסר באופן מלא.

בחרתי לשחרר את השליטה שהייתי כל כך אחוזה בה,

לוותר על האגו שרצה לדבר כל היום,

ולסלוח לו על שאכזב אותי כל כך.

הייתי עם תודעה פתוחה ומשוחררת לחלוטין,

נטולת היאחזות במה נכון ומה לא נכון

מה צריך לקרות ומה לא צריך לקרות

מה אני צריכה לעשות ומה גיא צריך לעשות,

ופשוט שהיתי במרחב חוסר הוודאות הזה.

ממש נשמתי בתוכו,

יום, אחרי יום, אחרי יום, כשבוע ימים.

.

לא בכיתי לחברות שלי כמו שהייתי רגילה לעשות לפני כן,

לא הייתי מתוחה כפי שהיה הגיוני שאהיה,

לא הייתי נחושה,

אלא פשוט הייתי. זהו, זה הכל.

.

זמן ההיות זהו זמן מיוחד מאוד של חוסר היאחזות,

זמן של חוסר ידיעה,

זמן של תודעה פתוחה ומשוחררת להפליא.

חוויית החופש הזו, של אותו שבוע, צרובה לי עד היום בגוף.

אני ממש זוכרת את עצמי הולכת ברחוב, ויודעת שלא משנה מה יקרה,

אני חופשייה.

.

המרכיבים מהם השתחררתי באותם רגעים היו:

• אגו

• שליטה בתוצאה

• פנקסנות על העבר

והשחרור הזה זיכה אותי בחופש בחירה - יכולתי לבחור מה אני באמת רוצה,

ומאיזה מקום אני רוצה את זה.

באותם ימים בחרתי בגיא באופן מלא,

בכל המכלול שהוא הוא,

גם אם פונקציונלית הוא לא נתן לי את מה שרציתי בזמן שרציתי.

השחרור הזה זיכה אותי במבט הצלול שהראה לי מה באמת חשוב,

ומה פחות חשוב.

ומה שהיה באמת חשוב זה שטוב לנו ביחד.

לא היתה לי כוונה לחכות לו עוד זמן רב, וגם בכלל לא ירדתי מהאולטימטום שלי,

אבל הכנסתי הרבה מאוד אוויר למצב הדחוס הזה שהיינו בו.

.

לי היה את התהליך שלי,

ולגיא היה את התהליך שלו באותם ימים מול עצמו,

אני לא יודעת כמה השפענו אחד על השני/ה ברבדים לא מודעים,

אבל משהו בשחרור הזה ששנינו שחררנו באותם ימים,

אפשר לנו לבחור זה בזו באופן מלא ושלם,

ויותר השאלה הזו של האם להיות ביחד לא עלתה בינינו מאז ועד היום.

אני מקווה וסבורה שימשיך להיות לנו טוב ושהיא גם לא תעלה,

אבל אם היא תעלה, נתמודד איתה, כמו שנתמודד (לא רק גיא ואני, אלא אתן ואני, כולנו) עם כל דבר שיגיע לפתחנו.

.

הרבה פעמים אני מרגישה שהשיחה הזו עם רוחי היתה כל כך מכוננת.

היא נתנה לי פתח לחוות תודעה משוחררת שבוחרת את העתיד הרצוי,

ולא תודעה מכווצת מכווננת עבר שניהלה אותי עד אותו רגע מול גיא.

היא אפשרה לי לחזור להיות אדם שסומך על הבריאה,

מוכן להיות חשוף ופגיע למען מטרה חשובה,

ובעיקר בחורה צעירה שיודעת שהיא נמצאת במקום טוב, ושעל דבר כל כך טוב לא מוותרים בגלל אגו.

.

משפטי אפשור הם משחררי תודעה מעולים.

אני רוצה שהם יישרתו גם אותך,

ואשמח לכתוב לך כאן כמה משפטי אפשור שיעזרו לך מאוד כבר עכשיו.

שימי לב שלפני שאת שואלת את משפט האפשור,

קחי נשימה,

הזכירי לעצמך שיש בך מקום שסומך על הדיוק של הייקום,

ורק אז תשאלי את המשפטים.

את המשפט את שואלת עם עיניים עצומות,

ואת בעיקר לא מחכה לתשובה,

פשוט נותנת לעצמך לשהות כמה רגעים במרחב השאלה.

סומכת על התודעה שלך ועל הייקום שהם הבינו את הכיוון שלך.

ושמה לב לתחושות שמתעוררות בך בגוף.

5 משפטי אפשור שיעשו לך טוב:

(בקשה קטנה ממני - לא להתעצל. תרגלו את המשפטים האלה, זו דקה והיא תעשה לכן ככ טוב)

• מה אפשרי עבורי כשאני מרשה לעצמי לעצור לרגע?

• מה אפשרי עבורי כשאני מודה לעצמי על כל מה שעשיתי?

• מה אפשרי עבורי כשאני סולחת לעצמי באופן מלא?

• מה אפשרי עבורי כשאני מרשה לעצמי להרגיש את הלב שלי?

• מה אפשרי עבורי כשאני מרשה לעצמי להיות יפה?

בסדנאות תודעה מאפשרות אני מלמדת לעומק על תודעה משוחררת,

וגם מתרגלו ביחד כתיבת משפטי אפשור.

תודה רבה על האמון שלכן בי,

אתן מוזמנות להירשם כאן: https://www.taliwittenberg.com/opop

.

למי שרוצה להתחיל שנה חדשה של אפשרויות נפתחות,

אלה הדרכים בהן אוכל לעזור לכן:

• אם אתן רוצות לתרגל משפטי אפשור בכל יום בפשטות, תוכלו להיעזר בפנקסי מאה ימים של אפשרויות נפתחות.

• אם אתן רוצות לקבל מסרים מהמקום הגבוה והעמוק יותר בתוככן, אז כמובן שקלפי אפשרויות נפתחות מתמחים בזה.

• אם אתן כרגע לא בזוגיות ואתן רוצות ללכת אל הזוגיות שלכן מתוך מקום מחובר ועמוק ולעשות עבודת התפתחות רוחנית בדרך הזו, המקום עבורכן הוא המסע הספירלי אל עבר הזוגיות.

• אם יש בחיים שלכן איזושהי תופעה חוזרת שאתן כבר לא מצליחות להבין ואתן רוצות לזהות את השיעור הרוחני שהיא מאירה עליו ולהשלים אותו, אשמח ללמד אתכן כאן.

אשמח מאוד לקרוא מה חשבתן על המייל,

תודה רבה והמשך שבוע טוב,

טלי.

נ.ב - למי שטרם האזינה לפרק על קלף הריקות, הוא ייתן לכן עוד העמקה למה שדיברנו עליו כאן. הנה הוא בקישור הזה.