אולי בכלל לא נועדנו להשתנות

חברות יקרות שלי,

המייל היום הוא קצת אחר,

קצת יותר שיתוף ופחות לימוד,

אם בא לכן להיות איתי,

אשמח.

מתחילות :)

.

היום הכנתי לי שייק, ותוך כדי חמקה לי מחשבה כזו, סוג של אגבית, על המשקל שלי, שהוא לא מה שהייתי רוצה שהוא יהיה.

טוב לי עם עצמי, אבל הייתי רוצה להיות הרבה יותר רזה.

זהו, לא משהו עמוק במיוחד.

אבל המחשבה הזו הביאה למחשבה אחרת, שעניינה אותי הרבה יותר,

והיא:

אולי אנשים בכלל לא אמורים להשתנות.

.

אולי המפוזרים אמורים להישאר מפוזרים,

השמנמנים להישאר שמנמנים,

הספורטיביים להמשיך לרוץ בגבעות,

אוהבי הקהל להמשיך לחפש במות, וכך הלאה וכך הלאה.

אולי במקום להקדיש את חיינו למסע אינסופי של תיקון עצמי,

עלינו להבין שהמסע האמיתי הוא מסע של להפסיק לרדוף.

.

אני יודעת שהרעיון לא חדשני במיוחד, והוא אפילו לא חדשני עבורי.

אחד הכלים הכי עמוקים שאני עובדת איתם במסעות של התפתחות רוחנית הוא הכלי של "הסכמה", והוא מחולל שינויים מטורפים ומי שתלמד איתי ברגע שאפתח את השערים אנחנו נחווה את זה יחד.

.

אבל האמת היא.. וכאן זה הרגע של הכנות עם עצמי,

שגם כשאני מתרגלת הסכמה זה אינטרסטנטי.

גם כשאני מתרגלת הסכמה, זה כדי לגדול, כדי להתפתח,

כדי להשלים למידה.

(אפשר להאזין כאן לפרק בפודקאסט על קלף ההסכמה ולהבין את הכח הזה)

וכמובן שכשאני מתרגלת תודעה מאפשרת זה כדי לפתוח לעצמי נתיבים חדשים,

לחוות עוד שחרור, עוד הגשמה, עוד אפשרויות.

.

כשאני עושה לעצמי סדר בראש,

המחשבה הזו מטלטלת אותי, כי התפתחות זו ה-מהות שלי.

זה מה שאני חיה, זה מה שאני מלמדת, זה הטעם שאני רואה בחיים.

התפתחות מרתקת אותי, אני מאמינה בשינוי, אני מאמינה בגדילה בכל כולי,

אבל משהו בניגוד העז הזה,

בין הבקשה הפנימית של להיות עם הקיים,

לבין הטבע האישי שלי וכמובן הטבע הכלל אנושי בחתירה לשיפור,

פתאום

מכאיב לי.

המחשבה על תעשיית השינוי, כל קורס, כל משקה מוגז, כל דירת יוקרה, מבטיחים לנו שינוי, מבטיחים לנו שנרגיש ונהיה -

יותר טובים או יותר מאושרים מכפי שאנחנו ברגע הזה.

.

בשבוע שעבר היינו בסיני. מתישהו היה לי כאב בכתף מסחיבת תיקים וביקשתי מגיא מסאז'.

הוא עשה לי, ודניאלה בת 7 הצטרפה.

היא היתה מתוקה, שמה מוסיקה, והתחילה להגיד לי משפטים מרגיעים ויפים.

בין השאר היא ביקשה ממני לדמיין את המקום שבו אהיה הכי מאושרת, המקום שעושה לי הכי טוב.

משהו ברגע הזה היה מאושר ונוקב גם יחד -

להיות בסיני שזה אחד המקומות האהובים עליי בעולם, עם האיש שאני אוהבת ועם הילדים המתוקים שלנו- תמיד אמרתי ואני עדיין אומרת- זוהי פסגת האושר,

פרט לכך אינני צריכה דבר.

וזה מה שהרגשתי כשדניאלה הנחתה אותי בדמיון המודרך המתוק שלה.

ולצד זה, אף על פי שאני מודעת היטב לחמקמקותו של מושג האושר ויש על זה לדעתי קלף ממש חזק ב"אפשרויות נפתחות" (קלף השמחה),

הידיעה שאני נמצאת ברגע שכל כולו שלם מכל בחינה שהיא,

אך התחושה שלי והרגשות שלי, שהיו סתמיים באותו הרגע,

לא בהכרח תואמים את הרגע הזה,

גרמה באמת לחוות אחרת את כל מה שקשור במטרות והגשמות.

וכנראה חברות שלי,

שזה פשוט בסדר גמור.

.

הקווץ' הנוסף שלי בבטן עם זה הוא כי ביום ראשון הקרוב אני לראשונה מעבירה בלייב את התכנים של תודעה מאפשרת לקהל רחב.

והרגע הזה, של ה"בואו נעזוב את הכל ופשוט נהיה" ולא נחתור למקומות או לרגשות או לתודעה רחבה,

פתאום מרגיש כל כך סותר את הכח והידע והאנרגיה שאני מתכננת להביא למפגש הזה.

.

ואז אני נזכרת.

.

יש את מה שיש.

יש את הקול הזה בי עכשיו, ולא בכדי.

לא סתם לפני מפגש כזה ומהלך כזה שכל מהותו הוא הרחבת תודעה,

כל ההיות שלי רוצה להשתבלל פנימה.

יש פה דיוק שלי מול עצמי ושל המקום ממנו אני מגיעה.

יש פה דיוק לחומרים עצמם ולעדינות שנדרשת להם.

יש פה הזדמנות שלי להיות עם הקולות האלה,

להקשיב להם,

לאהוב אותי איתם ואותם איתי,

ולהיזכר,

בפעם המיליון,

הדרך חכמה מן ההולכים בה,

וכנראה, שלקראת המפגש הזה,

גם אני וגם תודעה מאפשרת - גדלות.

.

אני לא יודעת איך המייל הזה היה עבורכן.

אין בו שורות תחתונות,

אבל הוא היה מהלב, ככה לא מעובד, מקווה שנגע בכן בדיוק איפה שצריך.

חיבוק גדול ממני,

טלי.

.

אני מסיימת עם שיר שמקורו לא ידוע,

שתמך בי בעבר בתקופה מאוד קשה, ואם יום אחד יהיה לי אומץ אשלח לכן וידאו שלי שרה אותו, כי הלחן שלו נפלא בעיני:

יבורכו ההולכים בדרך

בשמחה תום ועוז לבב

בעוברך ים והר ועמק,

העולם צעדך יאהב.

לך קדימה

אל האופק

בחיים שים מבטחך

מה יפים הם משעוליך,

דע שכל העולם ביתך.

דע שכל העולם ביתך.

.

- בוגרות סדנאות תודעה מאפשרת שמעוניינות להצטרף למחליפה תדר יש שני מקומות לתהליכים, עבורכן במחיר מוזל של 3500 שח למשך השבוע הקרוב, מוזמנות. מידע כאן.