איך לבחור בחירה מדוייקת

בשבוע שעבר שיתפתי אתכן שקרה לי נס, ואפילו הסברתי איך קורים ניסים (מי שלא קראה מוזמנת לקרוא כאן).

ובמהלך כל השבוע הזה התמודדתי עם בחירה -

האם לבחור להיכנס בשער הזה שנפתח לי באותו רגע ניסי?

אם אלך בו יש לי כל כך הרבה מה להרוויח, אבל גם כל כך הרבה מה להפסיד..

מה אעשה?

מה שאעשה או לא אעשה זו כבר ה"בעיה" שלי, ואני מבטיחה לשתף אתכן כשהדברים יתבהרו,

וואו זה יהיה מייל רציני מאוד כשאספר לכן!

אבל לבינתיים,

היתה לי הזדמנות לשרות או לשכשכך בביצה (swamp) המתעתעת של הקושי לבחור.

ביצה שבה רגע אחד האמת ברורה ובמשנהו היא חומקת,

רגע אחד שבו אני יודעת מה נכון ובמשנהו אני מפקפקת בעצמי,

ביצה שבה כובד האחריות והפחד לטעות לפעמים מאיימים להטביע.

ומתוך הביצה הזו ונסיוני הרב בביצות כאלה ובעיקר ביציאה מהן,

אני כותבת לכן היום.

מקווה שתיתרמו,

אני אוהבת אתכן על שאתן הולכות איתי, אני אוהבת אתכן על שאתן נותנות לי ללכת איתכן.

.

בחירות "נכונות" נסובות סביב החלטות גדולות כמו מעבר דירה, פרידה / מיסוד קשר, בחירת תחום לימודים, שינויים בקריירה, ילודה וכדומה, וגם סביב בחירות קטנות יותר שברגע האמת נראות גדולות: לאיזה חוג לרשום את הילד? באיזה פורמט לעשות את הקורס שלי? לנסוע לחופשה עם החברים או להגיע לאירוע המשפחתי?

כדי להיתרם מהמייל הזה, יעזור לך לחשוב על דילמה משמעותית שלך בזמן שאנחנו מטיילות יחד בנבכי המניעים שלנו בזמן הנסיון לבחור נכון.

.

כדי להצליח לבחור נכון, כדאי שנבין את הסיבות שמקשות עלינו לבחור.

אך שימו לב, כל קושי שמקשה עלינו לבחור גם צופן בתוכו מתיקות - מתנה שתומכת בהתפתחות הרוחנית שלנו, וגם מקלה עלינו לבחור.

את המתיקות אסמן בורוד, כדי שיקל עליכן להתמצא בכתוב.

מתחילות :)

.

סיבה מספר 1 לקושי לבחור - אשליית הנבואה

לפעמים בייאושינו מהמיאוס שברדיפה אחר הבחירה הנכונה,

נמצא את עצמנו יושבות וכותבות טבלת בעד ונגד.

ימין בעד, שמאל נגד.

כשאנחנו כותבות את הטבלה הזו אנחנו מנסות לראות בעיניים, מה שוקל יותר, הבעד או הנגד?

.

אבל, אנחנו שוכחות שהראש שלנו והלב שלנו מנסים לשקלל את התוצאות של הטבלה הזו כבר המון זמן בראש.

יש סיבה שהם לא מצליחים - הסיבה היא שכשאנחנו מנסות להחליט לפי בעד ונגד, אנחנו בעצם מתיימרות להיות נביאות.

ומאחר והנבואה באמת ניתנה לשוטים (כך אני חושבת), הראש שלנו לא מיישב את הדילמה.

בטבלא הזו אנחנו מנסות להבטיח לעצמנו שנגיע למסקנה הנכונה,

ולא זו בלבד,

אלא שהמסקנה הנכונה תהווה תעודת ביטוח לאיכות ההחלטה. במילים אחרות, אם אבחר נכון, עתידי מובטח. לא יהיו הפתעות. לא יהיו הפרעות. הכל יהיה אידילי ופסטורלי.

נכון זה כיף לדמיין את זה? מרגיע כזה.

.

אפיגנטיקה הוא תחום מדעי החוקר את ההשפעה של מה שחוו אבותינו ואבות אבותינו (ואמהותנו כמובן) על הגנים שלנו.

כלומר, כיצד חוויה שחוותה לדוגמא סבתא של סבתא שלי שחיה באוסטריה לפני 150 שנה נצרבה בגנים שלה, ובצורה זו או אחרת עדיין מתקיימת בי,

טלי, שחיה במדינת ישראל בשנת 2022, ומשפיעה על ההתנהגות שלי ועל מי שאני, על אף שלא הכרנו מעולם.

כך שלפי מדעי האפיגנטיקה, אנחנו צרובי פחד הישרדות -

האנושות מעצם היותה היא מאותגרת אבולוציונית - הישרדותית: רעב, רדיפות, מלחמות, מחלות, עוני, אסונות טבע, חיות טרף ממין אדם, חיות טרף ממין חיה ועוד.

עבור האדם הסביר, תעודת ביטוח לעתיד טוב היא אוצר בלום!

מה הפלא שאנחנו שוגות באשליית הנביאות?

הרי אנחנו כל כך רוצות לוודא שנשרוד, ושיהיה לנו טוב.

המתיקות - אין לנו שליטה

סיפורון. בתקופת הרווקות שלי השקעתי מאוד בלמצוא זוגיות. באחת האפיזודות היה בחור שמאוד רציתי (או לפחות חשבתי שאני רוצה) שמשהו יתקדם איתו. אני ממש זוכרת את הרגע, במגרש חניה במרכז שוסטר ברמת אביב, הקשבתי להודעה קולית שהוא השאיר לי במשיבון בימים טרום הווטסאפ, ושמעתי בהודעה הזו שמשהו מהמאמץ שלי להרשים אותו או למצוא חן בעיניו נשא פרי. ההודעה היתה נחמדה ואם אני זוכרת נכון הוא אפילו הזמין אותי לפסטה וסרט בשבת בבוקר. אז זה היה נראה לי כמו חומר טוב לביסוס זוגיות רצינית.

ופתאום נחתה עליי בבהירות ההבנה-

כל כך רציתי שמשהו יקרה איתו, אבל, אולי לייקום יש תכניות הרבה יותר טובות בשבילי? מה אני בכלל יודעת?

זה היה רגע כל כך מזוקק של חוסר שליטה ושל הבנה שמה שאני רוצה מבוסס על מה שכבר יש לי בראש מהעבר ולא על מה שעוד יכול לקרות לי (זו נקודה חשובה קראו שוב את המשפט הזה), ופשוט הבנתי את המהות של "אפשרויות נפתחות" באותו רגע: אני לא באמת יודעת מה יהיה הכי טוב, ואני מוכנה ללכת עם עיניים ולב פתוחים, לבדוק מה נעים לי, ולסמוך על הייקום שישיל ממני את מה שלא טוב לי ויכוון אותי למקום מדוייק עבורי.

כלומר, הבחירה שלי בו, היתה מבוססת על העבר, על מה שחשבתי שטוב לי עד אותו רגע.

היכולת לחשוב ולהאמין באמת ובתמים שאולי החשיבה שלי צרה מכדי להכיל את הטוב שיכול להגיע לחיי היתה מאלפת בשבילי.

.

בשביל הצהוב אני אספר לכן שהיה סרט, והיתה פסטה, ואולי עוד איזה דייט, ושאחר כך קיבלתי ממנו שיחה שהיום מצחיקה אותי אבל אז לא הצחיקה בכלל ואמרה משהו כמו : "הלכנו על סרט ועל פסטה וזה התחיל להיות רציני ואני לא בטוח שלשם כיוונתי...) ואחר כך הוא דווקא כן היה בטוח ש... ומפה לשם מצאתי את עצמי בלילה של יום אחרי ראש השנה חוזרת הביתה במהירות ממפגש איתו ויודעת - הסיפור הזה הוא בכלל בכלל בכלל לא בשבילי. תגידו תודה חסכתי לכן פרטים מגעילים ;)

.

המאמץ לשלוט הוא כל כך מתיש.

כמה נעים ומשחרר יכול להיות לדעת שהדברים הם לא באמת באמת באמת באמת באמת בשליטתי?

אני יכולה בוודאי לנסות, לכוון, להשקיע, להתאמץ, לדייק, אבל השליטה שלי היא מוגבלת.

העולם הוא גדול ואני חלק ממנו. אני יכולה רק לנסות. כשאני מבינה שאין לי שליטה מלאה,

יש לי את האפשרות לנוח בתוך חוסר השליטה הזה, לנוח בתוך אי הוודאות הזו,

להניח בצד את הטבלה, וללכת בתקווה גדולה שהכל יסתדר בדרך טובה יותר מכפי שיכולתי לדמיין.

כל השאר, הןא בגדר נבואה.

סיבה מספר 2 לקושי לבחור - אשליית המדידה

הטבלה שלנו יוצאת מתוך נקודת הנחה לא רק שיש לנו את הנבואה, אלא שבאמת ניתן למדוד דברים עתידיים.

אז אתן יודעות מה?

אי אפשר.

את הקורונה לא חזו וגם לא את המפולות בבורסה לאורך השנים. את טירוף מחירי הנדל"ן בארץ גם לא חזו.

אני יכולה להתגרש חסרת כל (לא אני אבל יש כל כך הרבה מקרים כאלה סביבי) ולגדל את הילדים שלי בשני בתים במקום בבית אחד חם ואוהב כמו שתכננתי,

ולהיות עם קשיים כלכליים, אבל שהעושר הפנימי שלי יהיה כל כך רב!

בעמודה של הבעד יש רק חופש,

בעמודה של הנגד יש רשימה הרבה יותר ארוכה, אבל מה שוקל יותר?

מי יודעת לעשות ממוצע משוקלל (זוכרות מה זה? ממוצע שמשקלל את הכובד של כל פרמטר) לשיקולים בבחירה?

אז לא. אי אפשר למדוד מראש מה יהיה נכון יותר. אפשר לכל היותר לשער.

כך גם בבחירה שלך.

הפרמטרים שיש בידך כעת הם לא תמיד מדידים.

מתיקות - מה שנעים לי עכשיו

כמה טוב ומקל לדעת, שהאמת היא לא בטבלה?

היא בתוכי, ואפילו לא צריך לחשוב עליה!

פשוט אפשר לשאול את הגוף,

מה יותר נעים לך? אופציה א או אופציה ב?

האמינו לי חברות יקרות למסע,

התשובה הזו כל כך הרבה יותר אמינה ושטר ההתחייבות שלה הרבה יותר ממלא מהטבלאות המעייפות.

תנסו את זה בעצמכן?

סיבה מספר 3 לקושי לבחור - הפחד מתוצאה שגויה

לנסות לא לטעות זה כמו ללכת בגשם ולנסות לא להירטב.

הדומה בין שני הנ"ל, הוא מידת הגיחוך. הרי בלתי אפשרי לא להירטב בגשם.

וכך גם בלתי אפשרי לא לשגות.

כמה אנחנו מפחדות מטעויות אהובות שלי.

הייתן חושבות שהפחד הגדול הוא מלשאת בהשלכות הפרקטיות של הטעות, אבל אני חושבת שהפחד הגדול יותר הוא בהתמודדות הרגשית עם הטעות.

מה אני אגיד לעצמי, עד כמה אכעס על עצמי, איך אתמודד מול הסביבה שתראה אותי בטעותי.

אתן יודעות כמה דברים אנשים לא עושים בעולם רק כדי לא לטעות?

כשאנחנו חושבות על זה כך, זה ממש עצוב. או מצחיק, תלוי מאיזו זווית מסתכלים על זה.

כמה מיזמים לא קמו, כמה מערכות זוגיות לא נוצרו, כמה קריירות לא הוגשמו, כמה שינויים מבורכים לא התרחשו רק מהפחד הזה.

אז תנו לי לומר לכן משהו - אין חסינות מטעויות.

אבל גם אין חסינות מרגשות קשים.

כלומר, גם אם תימנעו מהסכנה הרגשית שבטעות, עדיין כל קשת הרגשות של העולם מחכה לכן: קנאה, בושה, אשמה, כעס, עצב, פחד.

אתן תרגישו הכל כך או אחרת, אין מזה חסינות וטוב שכך (אחלו לי בהצלחה אני רוצה לצלם לכן קורס קטן על כאב ועונג שבו ארחיב על זה)

המתיקות - טעות או בחירה נכונה אינם קבועות מראש, אלא מתהוות

הראייה שלנו היא חד ימידית ובימים טובים דו מימדית.

טוב או לא טוב, נכון או לא נכון.

כמו כן, שנים של מונותאיזם / עבדות אלילים / אמונה בגרמי שמיים השאירו גם באתיאיסטים הגדולים ביותר את הרושם שהוא כנראה לא נכון, ולפיו יש "ידיעה עליונה על מה הוא הדבר הנכון".

אז בא לי להגיד לכן היום... לא נראה לי שיש אחת כזו.

יש אינספור נתיבים. המון דרכים.

בכולן אפשר ללכת,

השאלה הגדולה היא, מי נהיה שנלך בהן. כלומר, איזה אדם אני אהיה בהולכי בדרך בה אבחר.

אני לא אומרת לכן שאין דרכים טובות יותר או פחות,

אבל אם אתן מתקשות להחליט, ייתכן מאוד ששתי האפשרויות דומות בכמה הן מדוייקות או לא.

השאלה שאני רוצה שתשאלי את עצמך היא:

איך את רוצה ללכת בדרך הזו שתבחרי בה?

עם מטריה, מנסה להתגונן בפני התוצאה שלך ההחלטה שלך?

או אם תחושת מסוגלות עצמית ולב פתוח ונוכחות ובחירה מלאה בדרך שבחרת בה?

סיבה מספר 4 ואחרונה להיום לקושי לבחור - הפחד מלקחת אחריות

”הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךּ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים“ (דברים ל פסוק י"ט)

.

זה אולי לא נעים לשמוע, וזה בטח לא נעים לכתוב, אבל לחלק גדול מבני האדם יש קושי גדול לקחת אחריות על החיים שלהם.

זו לא עצלנות וזו לא תבוסתנות, אלא זה תוצר ישיר של חינוך היררכי לאורך דורות.

בחינוך היררכי או בתפיסת עולם היררכית יש מי ששווה יותר (ההורים, בעלי ההון, ה"משכילים"),

והתפיסה הזו יוצרת תחושה של חוסר מסוגלות להשפיע לטובה על מהלך חיינו.

חוסר מסוגלות להאמין שאנחנו מספיק טובים כפי שאנחנו, ושנוכל להתמודד עם התוצאות של כל בחירה.

עצרי רגע לחשוב. חשבי על הבחירה שעומדת לפניך.

בבחירה שעומדת לפניך, בדבר שאת באמת רוצה לעשות מבין האפשרויות (הופסה הנה גילינו מה את באמת רוצה וזה כבר דבר גדול),

איזה חוסר מסוגלות מונע ממך לקחת עליה אחריות?

מה את לא מסוגלת להכיל שם?

את הטעות? את האתגר האישי? הכלכלי?

במה את חושבת שלא תעמדי?

.

המתיקות - בחירה מאתגרת היא תרגול עוצמתי ללקיחת אחריות.

את באמת המנהיגה של חייך. זו לא קלישאה. ואת יכולה להתמודד עם כל דבר שתבחרי להתמודד איתו.

מותר לך להנהיג את עצמך אל עבר מה שאת רוצה שיקרה.

ואם זה דורש אחריות,

כמו בדיקת נתונים, יצירת עוגנים, הכנה מקיפה ועוד,

קחי את האחריות הזו.

שנים ניסיתי שיקחו ממני אחריויות (אחריות ברבים) וזה אף פעם לא עבד לי.

סיכומון.

כל מה שדיברנו עליו כאן מבקש לחבר אותך להתפתחות הרוחנית שלך,

שמבוססת על שילוב עדין שאי אפשר להכניס לנוסחא מתימטית בין חיבור לקרקע ומימוש בעולם הפיזי,

לבין היכולת שלך לחוות את האחדות, לחוות את עצמך כמשהו גדול ממך.

.

מה שנתתי לך כאן היה הרחבת הדעת, אולי מיסוס הפחדים, אבל זה מאוד כללי.

אם את רוצה משהו יותר פרקטי, להלן הצעותיי אליך:

• בפודקאסט יש פרק מאוד מושקע על בחירה. הוא יעזור לך. חפשי את פרק 21.
  

• אם יש לך את קלפי אפשרויות נפתחות, יש באתר ההדרכות בחלק של הפריסות חוברת פריסות שלמה על התמודדות עם דילמות! אני חושבת שהיא מעולה והיא תעזור לך מאוד. אתר ההדרכות כאן והוא פתוח לכל רוכשות הקלפים. אם רכשת את הקלפים והוא לא זמין לך כתבי לנו ונעזור לך.
  

• תרגיל מעולה שתמיד עוזר לי: כתבי טבלה, עם עמודה של אפשרות א ועמודה של אפשרות ב. תחת כל כותרת, רשמי את הערכים שהבחירה הזו מגלמת בתוכה. לדוגמא: בחירה א מגלמת ערכים של: חופש, אומץ, סיכוי, אמונה, לב פתוח בחירה ב מגלמת ערכים של יציבות, בטחון, התמקדות בחצי הכוס המלאה, סבלנות ואז את עוברת על רשימות הערכים, את שמה בצד רגע את העניין של הדילמה עצמה, ופשוט שואלת את עצמך: האדם שאני רוצה להיות, לאילו ערכים הוא יותר מתחבר? ומהתשובה הזו כבר תמשיכי לך :)

תודה שהיית איתי עד כאן,

נשתמע בהמשך

טלי. להרשמה לקבלת מייל בכל יום שלישי, הירשמי בתיבה כאן למטה.