היי אהובות,
היום נדבר על נושא מרגיז נורא.
מבחנים שהייקום בוחן אותנו.
אבל אל דאגה, בהתפתחות רוחנית איכשהו בדרך ניסית (מלשון נס וכי אנחנו אלופות) אנחנו לומדות לאהוב כל מיני צורות בהן היקום מדבר איתנו. הוא מדבר איתנו גם בעדינות וברגישות, וגם בצורות שפחות נעימות לנו.
בואו נתחיל.
.
ראשית, אני אישית, בדומה לחלקכן, שונאת מבחנים.
ממש שונאת.
לא אהבתי להתכונן למבחנים, לא אהבתי את הקונספט של ציינון ובחינה, לא אהבתי ועדיין לא אוהבת את מה שהם מייצגים, ואפילו הקפדתי כהתרסה לא לשאוף לציונים גבוהים מידי.
רובם הגדול בוחן את הדברים שלא באמת חשובים,
מה גם שעצם הבחינה עצמה, מעידה על מישהו שבוחן מישהו, בקיצור - הרגזה אמיתית.
.
לעומת זאת, יש סוגי מבחנים שאני כן מעריכה.
בעיקר מבחנים שבאים לבדוק התאמה הדדית.
לדוגמא,
נער שהולך למבחני מיון בשייטת 13,
ירוץ במעלה ההר, ומיד ירוץ בחזרה למים, ועוד סיבוב עד המבצר ובחזרה, וחוזר חלילה מהבוקר עד הלילה, בעצם יראה לעצמו וגם לבוחנים שלו -
האם הוא מתאים לסוג הדרישות שיידרשו בפועל במהלך ההכשרה?
אם הוא מודע לעצמו, הוא גם יוכל להבין בעזרת המבחן - האם זה באמת מתאים לי? האם נכון לי? האם זה מה שאני רוצה?
.
אני זוכרת שכשהייתי בקורס קצינות, היתה צוערת (צוערת = חניכה בקורס קצינות) שהיתה מאוד חריגה בהתנהגות שלה בקורס. משהו שם היה ליד.
לפתע,
באמצע הקורס, התבשרנו על ידי המפקדות שהיא עזבה את הקורס, ומבין השורות הבנו שהיא הועזבה.
כקבוצה חזקה, התמרמרנו והתמרדנו. רצינו להגן עליה.
אבל אותי שכנע משפט אחד שהמפקדת שלי אמרה לי בעדינות:
"אם א' תישאר בקורס ותצא אל השטח, היא אמנם תהיה קצינה, אבל הקושי שהיא תחווה כקצינה בשטח יהיה גדול לאין שיעור".
היום בדיעבד אני לא יודעת אם היא צדקה, אבל אז, היא שכנעה אותי, ובעיקר גרמה לי לחשוב, שאולי מישהו העביר אותה את מבחני הקבלה מהסיבות הלא נכונות, וגרם לה עוגמת נפש מיותרת.
.
כך שמבחנים, לעיתים, באמת בוחנים התאמה.
כשאנחנו הולכות להיבחן לעבודה חדשה, או לדייט (שזה גם מבחן הדדי like it or not),
כדאי לנו להגיע בגישת המבחן ההדדי : נכון, אני נבחנת, אביא את עצמי במיטבי.
אבל אני גם בוחנת.
באתי לראות, האם גם אני רוצה בזה?
.
אבל מה קורה כשהייקום בוחן אותנו?
ורגע, למה הוא בכלל בוחן אותנו? הוא לא אמור להיות חומל?
ואצל מי אפשר להתלונן על זה?
ומה זה בכלל לעבור את המבחן??
.
לפני מספר חודשים, כפי ששיתפתי אתכן בעבר,
החלטתי לסיים מספר רב היקשרויות עם ספקים ב"אפשרויות נפתחות".
רציתי להרזות את העסק,
ובצעד אמיץ החלטתי להשאיר רק שני ספקים חיצוניים:
את ליעד, מנהלת המשרד האהובה שלי,
ואת חברת קרגו, ספק הלוגיסטיקה והמשלוחים שלי, הם אלה שאורזים ושולחים את הקלפים לכל רחבי הארץ.
הייתי שמחה וטובת לב.
הרגעתי הרבה מהלחץ הכלכלי והנפשי שהתמודדתי איתו.
השארתי לעצמי הוצאות יחסית מעטות בהשוואה למה שהיה לי קודם, ועברתי מהוצאות חודשיות של כמה עשרות אלפי שקלים להוצאות חודשיות של כמה אלפי שקלים בלבד. לחלקכן זה נשמע הרבה ולחלקכן זה נשמע מעט. לי אישית רווח מאוד.
.
באותו בוקר טיילתי עם גיא בטבעון, נסענו לשם לבדוק משהו.
זה היה אביב, הכל פרח,
היער היה ירוק והפרות היו יפות וחופשיות, הרגשתי שהעולם מחייך אלינו,
והלב שלי התרחב.
הייתי כל כך שמחה וגאה על הצעד שעשיתי.
.
שתי שיחות טלפון שקיבלתי באותו בוקר שינו את התמונה כולה:
ליעד מנהלת המשרד הודיעה לי שנצטרך להפסיק לעבוד ביחד (מסיבות טכניות ומוצדקות שלה ובהרבה אהבה הדדית),
ורם, איש הקשר שלי בקרגו, הודיע לי שהם מפסיקים לעשות שירותי לוגיסטיקה ואצטרך למצוא מחסנים וספק אחר במקומם (סיוט! רק מי שעובדת עם מוצרים פיזיים יודעת).
.
זה אולי נשמע טכני וקטן,
אבל האמינו לי - הרגשתי פשוט נבגדת!!
צלחתי ימה עמוקה ואפלה כדי להצליח לעשות את השינוי הזה,
וויתרתי על כל כך הרבה!
ארגנתי הכל כל כך "נכון", "טוב" ומדוייק,
ודווקא ביום הראשון של השבוע הראשון לחיי העסק שלי בתצורתו החדשה והמשוחררת, נחתו עליי שתי התמודדויות ענק מבחינה מנהלתית.
פתאום שניהם בבת אחת מפנים לי עורף! (כך חשתי, זה לא היה המצב האובייקטיבי).
הרגשתי שהיקום אמור להיות כל כך גאה בי ותומך על הצעדים שעשיתי על מנת לבחור בעצמי על פני שגשוג חיצוני ואגו, שלא הבנתי איך דווקא עכשיו הכל שוב משתבש.
.
אחרי שסיימתי לבכות לגיא, עם דמעות או בלי, אני כבר לא זוכרת,
החלטתי שאני כל כך מצוקתית ואבודה באותו רגע (הייתי בנקודה רגישה באותם ימים, רק התחלתי לשקם את עצמי ממה שחוויתי כשבר בקריירה שלי),
וכך, די מחוסר ברירה אם להיות כנה,
הלכתי אל אחד הכלים החשובים שאנחנו לומדות בקורסים שלי:
פשוט שאלתי את הנשמה שלי (אפשר ללמוד לדבר עם הנשמה!),
מה הלמידה הגבוהה של ההתרחשות הזו?
.
בגלל שאני מתורגלת, התשובה הגיעה מהר, והיא היתה:
"חיזוק הטראסט".
שבעברית זה אומר: "הגברת האמון שלך בדרך שבחרת."
מיד נכנסה לי נשימה, ואז נזכרתי בדבר שלשמו אני כותבת לכן כעת:
אהובות שלי.
כשאנחנו מתחברות למסע של הנשמה שלנו,
לנתיב המדוייק שלנו,
למה שאנחנו קוראות: נתיב הזהב של ספירלת ההתפתחות,
אנחנו מוותרות על הרבה עוגנים ישנים.
ולוותר, אנחנו יודעות, זה בכלל לא קל!
ללכת בדרך אמיתית יותר, זה לא קל!
ומילא להתחיל לצעוד בדרך הזו, אבל להמשיך? זה כבר ממש קשה!
.
כשבחרנו ללכת בדרך שלנו,
והייקום בטובו הרב (מרגיש בחוצפתו אבל זה בטובו), עושה לנו מבחן התאמה,
הוא שואל אותנו:
את בטוחה ממי?
את מחוייבת לדרך הזו?
גם כשזה קשה, את עדיין תלכי בה?
יש לך את האומץ ללכת בדרך הזו שלך?
אני בודקת את הנכונות שלך לצעוד בה, ואז אבוא להיות לצידך.
.
הייקום טוב אליך במבחן הזה, כי הבחירה הזו, עם הקושי שהתווסף עליה, מחזקת,
את הבחירה שלך - בעצמך.
כשמגיע "מבחן" ברגע הכי לא מתאים, הבחירה שלך בעצמך תתחזק פי כמה וכמה!
אז מה תעשי בפעם הבאה שאת סוף סוף הולכת בדרך שלך,
והייקום בוחר "לכפכף" אותך במקום למחוא לך כפיים? גזרי ושמרי.
1. נסי לשים לב שעלית ליגה. עלית רמה בספירלה שלך עצמך, ואת נדרשת שם לעוד יכולות ומיומנויות. שאפו ענק לך!
2. זכרי שאויבך הארצי הוא אוהבך לתכליתך הגבוהה.
או בעברית: מה שבארצי סופר מסתכל ומעצבן, אוהב אותך ברמה הגבוהה יותר, תכף תראי אותה.
3. דברי עם הנשמה שלך, היא הרי בתוכך.
תשאלי אותה - מה הלמידה הגבוהה שלי?
4. זכרי שכמעט סיימת את החלק הקשה.
ה"מבחנים" הייקומיים האלה הם הפסע האחרון בהשלמת השינוי הקטן או הגדול שזה עתה החלת. עוד צעד וחצי למעלה, ואת שם.
.
אם תרצי להעמיק מעט במשפט המצוטט בסעיף 2, "איובך הארצי הוא אוהבך לתכליתך הגבוהה", אנא סורי לפרק מספר 4, נפרדות, בפודקאסט.
.
אם תרצי לשפר את השיח עם הנשמה שלך ותוך כך להבין את השיעורים הרוחניים שלך ובעיקר מה לעשות איתם כשהם מופיעים בפינת רחוב חשוכה ברגע הכי לא מתאים (זה הכשרון שלהם), הצטרפי אל כל המתרגלות הנהדרות של הקורס "איך משלימים שיעורים רוחניים".
.
אשמח מאוד אם תכתבי לי במייל חוזר:
את מכירה את המבחנים האלה?
יש לך עוד דרכים להתמודד איתם?
או בכלל,
מה המילים האלה עשו לך היום.
אוהבת אתכן על זה שאתן הולכות בדרך שלכן וכך הולכות גם איתי בדרכי שלי.
טלי.
מוזמנות להצטרף אליי באינסטגרם בקישור למעלה.
Comments